פוסט רביעי - אמנות ניהול הידע
נושא השבוע: כלכלת הידע
האינטרנט נתן את אות הפתיחה,
אבל אנחנו קובעים את המגמה.
פרק א
תראו איך הדברים מסתדרים ומתחברים להם! בפוסט הקודם העליתי את נייר
המדיניות שכתבתי יחד עם חבריי לקבוצה במסגרת "עתודה ניהולית" של
האוניברסיטה העברית.
הצגתי אותו בלהט בפני ההנהלה והדגשתי את חשיבות העברת הידע דרך ובשיתוף
של הדרגים הבינוניים והנמוכים בארגון. הדגשנו את יצירת הקבוצות החברתיות שבהן
יועבר הידע מהאחד לשני וייצור מערכת ידע משותפת לטובת הארגון.
והנה, השבוע אנו לומדים את נושא "כלכלת הידע". יוחאי בנקלר אומר בהרצאת טד: לראשונה מאז
המהפכה התעשייתית האמצעי החשוב ביותר של הכלכלה נמצא למעשה בידי האוכלוסייה הכללית
ולא בידי קבוצת עלית של מומחים.
הידע, ובמיוחד באקדמיה, הוא מוצר שערכו נובע מהמידע הגלום בו. האוניברסיטה היא גוף ידע שתפקידו הוא להעביר
ידע. למעשה, כל ארגון וכל גוף תעשייתי הוא
גוף ידע בתחומו. האוניברסיטה היא גוף-ידע
על אחת כמה וכמה. האקדמיה אוספת ורוכשת
ידע, לומדת, בוחנת, מסווגת, מתייגת מקטלגת ומתייקת ידע. היא אף מפיקה ידע על בסיס הידע הקיים. ואולם, האוניברסיטה לא יכולה לעשות את כל אלו
ללא האנשים/ העובדים. האמצעים להעברת הידע
הם טכנולוגיים ואנושיים, אך הם אנושיים בראש ובראשונה.
הידע הוא מוצר חווייתי בסופו של דבר. התועלת שלו נחשפת רק לאחר הצריכה. אם מדובר במכשיר טכנולוגי – הרי מה שיצר אותו
הוא ידע של בעלי מקצוע. המכשיר הטכנולוגי,
שהומצא בעזרת ידע, משמש מאוחר יותר להנאת ולתועלת המשתמש.
ידע רוחני/אקדמי ניתן להפצה כמעט ללא עלויות מרגע שהופק בפעם
הראשונה. מרגע שהוא קיים – הוא פתוח בפני
הכל. כל נדבך שיצטרף על הידע הקיים רק
ישביח אותו: גם אם יוכח שהידע הקודם שגוי, הרי כדי לדעת זאת היה עלינו להכיר את
הידע הקיים.
הבעיה במאה העשרים ואחת היא עודף של ידע לעומת מחסור בתשומת הלב של
הצרכן. בשל הצפת-ידע וחוסר סינון מכוון
שלו, נוצר עומס יתר אשר מבלבל את הצרכן.
תשומת הלב שלו מוסחת ולעתים נאטמת מעודף מידע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה