פוסט
שישי – אמנות ניהול הידע
למטבע
שני צדדים - מיקור המונים
סיפור קצר: איש עשיר אחד לקח את בנו לכפר של עניים על מנת שיראה כיצד
הם חיים. האב רצה ללמד
את בנו להעריך את
מה שיש להם כאנשים עשירים. לאחר שחזרו
מהכפר שאל האב את בנו מה הוא ראה.
ענה הבן: ראיתי שלנו יש כלב אחד ולהם ארבעה כלבים,
לנו יש בריכה ולהם יש נחל אינסופי ליד הבית, לנו יש פנסים בגינה ולהם יש מיליון
כוכבים, החצר הפנימית שלנו מגיעה עד החצר החיצונית ואילו להם אין קו גבול – הם
יכולים להסתובב בכל השטח שהם רואים, אנחנו קונים את האוכל שלנו ואילו הם מכינים
אותו בעצמם, לנו יש קירות שמגנים עלינו ולהם יש חברים שמגנים עליהם. לאחר כמה רגעים של שקט מביך אמר הבן לאביו: זה
הראה לי עד כמה אנחנו עניים".
במיקור המונים החברה הרחבה מגויסת לביצוע משימות שבודדים או אף ארגון
גדול דיו לא מסוגלים לבצע
באותה יעילות, מהירות וזמינות.
למיקור המונים כמה וכמה יתרונות, להלן כמה מהם:
-
עבודה רבה נעשית
בחינם עבור הארגון הפונה אל ההמונים.
-
נוצרת דמוקרטיזציה של
הידע ואין שולט יחיד בתחום.
-
תחושת ייחודיות ומצד
שני, תחושת קהילתיות נוצרות בקרב האוכלוסייה המשתתפת במשימה אחת.
-
חוכמת ההמונים לרוב
תהיה גבוהה יותר מזו של האדם החכם ביותר בקבוצה.
בהרצאת טד על ארגון קיווא למדנו שעל מנת לגייס עזרה מההמונים העשירים
לטובת העולם העני, יש לגייס את הסיפורים האישיים של העניים. לעשירים אין מונופול על הידע ועל הסיפורים
שניתן לשתף. שיתוף הסיפור האישי של כל אחד מהצדדים מביא לשיתוף הפעולה
המיוחל. פעמים רבות הסיפור של העני "עשיר"
יותר מזה של העשיר; בחוכמת-רחוב וחיים, בחיבור בלתי-אמצעי עם סיפורי-חיים אחרים
וכו'. גוף-הידע האמורפי הזה, שנקרא העולם השליש הופך לפנים ולשמות, לסיפורים
שקושרים אליו את העולם העשיר. העולם העני הופך ממספר (כמות) למספר (מספר-סיפורים,
על ניסיון-חיים ועל שאיפות להתקדם).
התרומה היא הדדית וכולה מתחילה עם העברת הידע מן האחד לשני.
מסתבר שלמטבע-הידע יש לפחות שני צדדים: תהפוך אותו ותמצא שם סיפור אחר
לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה