15.5.18
פוסט שביעי – אמנות ניהול הידע
"אתם זוכרים?" – קבוצות זכרונות בפייסבוק
בכנס טלדן השנה הרצה פרופ' אזי לב-און בנושא: המדיה החברתית – זכרונות
ילדות.
בתקשורת קיימים שני קטבים: בקצה האחד ישנה תקשורת-המונים; עיתונות,
טלויזיה ושאר כלים לפיזור מידע. בקצה האחר
נמצאת התקשורת הבין-אישית – כפשוטה, תקשורת של אחד על אחד.
באמצע: נמצאת התקשורת הקבוצתית. תקשורת זאת מונה קבוצות לא-גדולות
מאד, שיש להן נושא מרכזי משותף ותחומי התעניינות נוספים שקושרים בין האנשים הבוחרים
להצטרף לקבוצות אלו.
מחקרים שנערכו על קבוצות אלו מראים כי, אנשים שהצטרפו אליהן הם יותר
מחויבים, מתעניינים ומתחברים לאנשים האחרים בקבוצה. אל קבוצות כאלה אנשים מצטרפים
מרצונם החופשי ולכן מה שמועלה ומתרחש בקבוצה מקובל עליהם.
הקבוצות האל כותבות את ההיסטוריה הפרטית, היומיומית של החיים בכל מדינה
ומקום שבו הן מוקמות. אין הכתבה-מעל של הנרטיב
ההיסטורי-לאומי. יש כתיבה מקומית של המידע והידע שהיו נחלת האיש הקטן, הפרטי, בחיי
היומיום. אמנם את חיי היומיום עיצב המצב
הכלכלי, ההיסטורי והביטחוני. אך בסופו של
דבר, את הידע היישומי הפעיל האדם הפרטי במסגרת המגבלות היומיומיות שהוכתבו לו.
לאחר שנים נאספות פיסות-חיים ומידע שהאדם נוצר בליבו. ומגיע הרגע בו האדם, יצור נוסטלגי לרוב, מעלה את
הזיכרונות על מנת לתת לחייו משמעות. המשמעות שהאדם נותן לזיכרונות היא לרוב שונה מהחיים
כפי שהם נחווים בהווה. לרוב הזיכרונות יוצגו כמקום של תמימות וחמימות.
הטכנולוגיה עזרה לחבר בין אנשים שנפרדו בנעוריהם, אחרי בית הספר
והצבא. האמצעים הטכנולוגיים עזרו להעלות גם
תמונות וסרטים ולשתף בהם קבוצת אנשים גדולה יותר מאשר בעבר.
נשאלת השאלה, האם הטכנולוגיה עוזרת למציאות או שמא הרסה אותה? אנשים משתמשים באותם אמצעים טכנולוגיים, שהם
עצמם מגנים ככלים שמרחיקים והורסים את ה"עידן התמימות". למעשה, משתמשים
בטכנולוגיה על מנת ליצור את התמימות והחמימות מחדש.
פייסבוק מנסה ליצור קבוצה/ קהילה חדשה ולא לעזור להישען על
קבוצות-הילדות. חכמת ההמונים לקחה את
האמצעי הזה על מנת להעלות את קבוצות זיכרונות הילדות ולחזור דווקא אל שורשי
החברויות שהיו טרום-פייסבוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה