פוסט שמיני - מדוע אנשים משתתפים בשווקי תחזית?

פוסט שמיני – מדוע אנשים משתתפים בשווקי תחזית?                                         27.5.18

במסגרת שווקי תחזית נשאלה ונבדקה השאלה: מדוע אנשים משתתפים בשווקי תחזית?

ועלו כתשובה לכך ארבעת ה R

גמול - reward

הכרה - recognition

רלוונטיות - relevancy

יחסים – relationship

על פי גישת הקונפיגורציה "ארגון" הוא אוסף מקבצים של מגוון תכונות סביבתיות, ארגוניות ואסטרטגיות, הפועלות ונבחנות בו-זמנית ובהקשר מסוים. אסוף תכונות אלה מגדיר את הארגון, מארגון את דפוסי הפעולה שלו ואת "מהלך החיים" שלו.

גישת הקונפיגורציה נעוצה בתפיסה ההוליסטית, שעל פיה הטבע מייצר ישויות "שלמות", אשר הן יותר מסום חלקיהן הנפרדים.  לפי תפיסה זו, לא ניתן להבין את תפקודן של מערכות באמצעות החלקים הבודדים שבהן אלא יש להתבונן במכלול הגורמים והקשרים ביניהם. לכן על הארגון השואף להיות מגוון ויחד עם זאת מאוחד, לייצר עבור החלקים הבודדים שבתוכו את אותה משמעות אשר תהפוך אותם לחלק אורגני מהארגון ולתרום לו כמיטב יכולתם.  

ארבעת ה- R מהווים נדבך חשוב לכל אדם באופן פרטי, ואף יותר מכך לכל אדם שהוא חלק מארגון. הגמול ההולם, ההכרה ביכולותיו ובתרומתו, הרלוונטיות הניתנת לו בכל זמן נתון (גם אם לא תמיד לעמדותיו, פשוט כי זה לא מציאותי) ומערכת היחסים הנרקמת בינו לבין החלקים האחרים בארגון – הם אלה הגורמים לו להרגיש שייך, לתרום, להיות יצרני ועדכני ולבוא כל בוקר עם חיוך לעבודה.

לכן, התחזית שלי היא שככל שהאדם הפרטי ייתרם בתוך הארגון, כך הוא יתרום לארגון יותר.:) זה ברור, לא? מסתבר שככל שהארגון הופך גדול יותר וותיק יותר, כך ערך הפרטים הבודדים בו הולך ופוחת מבחינת תשומת הלב שיש לתת להם.  

ניהול הידע אינו רק ניהול דאטא, או נתונים.  על מנת להצליח, ניהול הידע צריך להתבסס על המרכיב האנושי בארגון.  

פוסט שביעי - "אתם זוכרים?" קבוצות זכרונות בפייסבוק, או פייסבוק נגד ההמונים ולהיפך

                                                                                                                        15.5.18

פוסט שביעי – אמנות ניהול הידע

"אתם זוכרים?" – קבוצות זכרונות בפייסבוק

בכנס טלדן השנה הרצה פרופ' אזי לב-און בנושא: המדיה החברתית – זכרונות ילדות.

בתקשורת קיימים שני קטבים: בקצה האחד ישנה תקשורת-המונים; עיתונות, טלויזיה ושאר כלים לפיזור מידע.  בקצה האחר נמצאת התקשורת הבין-אישית – כפשוטה, תקשורת של אחד על אחד.

באמצע: נמצאת התקשורת הקבוצתית. תקשורת זאת מונה קבוצות לא-גדולות מאד, שיש להן נושא מרכזי משותף ותחומי התעניינות נוספים שקושרים בין האנשים הבוחרים להצטרף לקבוצות אלו.

מחקרים שנערכו על קבוצות אלו מראים כי, אנשים שהצטרפו אליהן הם יותר מחויבים, מתעניינים ומתחברים לאנשים האחרים בקבוצה. אל קבוצות כאלה אנשים מצטרפים מרצונם החופשי ולכן מה שמועלה ומתרחש בקבוצה מקובל עליהם.

הקבוצות האל כותבות את ההיסטוריה הפרטית, היומיומית של החיים בכל מדינה ומקום שבו הן מוקמות.  אין הכתבה-מעל של הנרטיב ההיסטורי-לאומי. יש כתיבה מקומית של המידע והידע שהיו נחלת האיש הקטן, הפרטי, בחיי היומיום.  אמנם את חיי היומיום עיצב המצב הכלכלי, ההיסטורי והביטחוני.  אך בסופו של דבר, את הידע היישומי הפעיל האדם הפרטי במסגרת המגבלות היומיומיות שהוכתבו לו.

לאחר שנים נאספות פיסות-חיים ומידע שהאדם נוצר בליבו.  ומגיע הרגע בו האדם, יצור נוסטלגי לרוב, מעלה את הזיכרונות על מנת לתת לחייו משמעות. המשמעות שהאדם נותן לזיכרונות היא לרוב שונה מהחיים כפי שהם נחווים בהווה. לרוב הזיכרונות יוצגו כמקום של תמימות וחמימות.  

הטכנולוגיה עזרה לחבר בין אנשים שנפרדו בנעוריהם, אחרי בית הספר והצבא.  האמצעים הטכנולוגיים עזרו להעלות גם תמונות וסרטים ולשתף בהם קבוצת אנשים גדולה יותר מאשר בעבר.

נשאלת השאלה, האם הטכנולוגיה עוזרת למציאות או שמא הרסה אותה?  אנשים משתמשים באותם אמצעים טכנולוגיים, שהם עצמם מגנים ככלים שמרחיקים והורסים את ה"עידן התמימות". למעשה, משתמשים בטכנולוגיה על מנת ליצור את התמימות והחמימות מחדש.

פייסבוק מנסה ליצור קבוצה/ קהילה חדשה ולא לעזור להישען על קבוצות-הילדות.  חכמת ההמונים לקחה את האמצעי הזה על מנת להעלות את קבוצות זיכרונות הילדות ולחזור דווקא אל שורשי החברויות שהיו טרום-פייסבוק.  

פוסט שישי - אמנות ניהול הידע, למטבע-הידע יש לפחות שני צדדים

פוסט שישי – אמנות ניהול הידע

למטבע שני צדדים - מיקור המונים

סיפור קצר: איש עשיר אחד לקח את בנו לכפר של עניים על מנת שיראה כיצד הם חיים.  האב רצה ללמד 

את בנו להעריך את מה שיש להם כאנשים עשירים.  לאחר שחזרו מהכפר שאל האב את בנו מה הוא ראה. 

ענה הבן: ראיתי שלנו יש כלב אחד ולהם ארבעה כלבים, לנו יש בריכה ולהם יש נחל אינסופי ליד הבית, לנו יש פנסים בגינה ולהם יש מיליון כוכבים, החצר הפנימית שלנו מגיעה עד החצר החיצונית ואילו להם אין קו גבול – הם יכולים להסתובב בכל השטח שהם רואים, אנחנו קונים את האוכל שלנו ואילו הם מכינים אותו בעצמם, לנו יש קירות שמגנים עלינו ולהם יש חברים שמגנים עליהם.  לאחר כמה רגעים של שקט מביך אמר הבן לאביו: זה הראה לי עד כמה אנחנו עניים".

במיקור המונים החברה הרחבה מגויסת לביצוע משימות שבודדים או אף ארגון גדול דיו לא מסוגלים לבצע 

באותה יעילות, מהירות וזמינות.

למיקור המונים כמה וכמה יתרונות, להלן כמה מהם:

-        

     עבודה רבה נעשית בחינם עבור הארגון הפונה אל ההמונים.

-        נוצרת דמוקרטיזציה של הידע ואין שולט יחיד בתחום.

-        תחושת ייחודיות ומצד שני, תחושת קהילתיות נוצרות בקרב האוכלוסייה המשתתפת במשימה אחת.

-        חוכמת ההמונים לרוב תהיה גבוהה יותר מזו של האדם החכם ביותר בקבוצה.

בהרצאת טד על ארגון קיווא למדנו שעל מנת לגייס עזרה מההמונים העשירים לטובת העולם העני, יש לגייס את הסיפורים האישיים של העניים.  לעשירים אין מונופול על הידע ועל הסיפורים שניתן לשתף. שיתוף הסיפור האישי של כל אחד מהצדדים מביא לשיתוף הפעולה המיוחל.  פעמים רבות הסיפור של העני "עשיר" יותר מזה של העשיר; בחוכמת-רחוב וחיים, בחיבור בלתי-אמצעי עם סיפורי-חיים אחרים וכו'. גוף-הידע האמורפי הזה, שנקרא העולם השליש הופך לפנים ולשמות, לסיפורים שקושרים אליו את העולם העשיר. העולם העני הופך ממספר (כמות) למספר (מספר-סיפורים, על ניסיון-חיים ועל שאיפות להתקדם).  התרומה היא הדדית וכולה מתחילה עם העברת הידע מן האחד לשני.

מסתבר שלמטבע-הידע יש לפחות שני צדדים: תהפוך אותו ותמצא שם סיפור אחר לגמרי.

פוסט חמישי - חכמת ההמונים: האם יובל נח-הררי טעה בהערכה שלו?

                                                                                                                        1.5.18

פוסט חמישי – אמנות ניהול הידע

חכמת ההמונים – האם ד"ר יובל נח-הררי טעה בהערכה שלו?

יובל נח הררי בספרו "קיצור תולדות האנושות" כתב כי קבוצות של עד 150 אנשים הן קבוצות אידיאליות להעברת מידע ולקליטתו. 

מושג חכמת ההמונים הוא מושג חדש יחסית בעידן הידע. המושג הוטבע לראשונה רק בשנת 2004, ע"י העיתונאי האמריקאי ג'יימס סורוביצקי. 

אך מה קדם למה? השינוי במצב או ההגדרה שלו? למרות שההגדרה עלתה לראשונה רק בשנת 2004, אני טוענת כי המהפכה הלשונית היא השינוי ה"טכנולוגי" הראשון אשר הביא לשינוי התרבותי באיסוף ידע, אגירתו, העברתו ושימוש מושכל בו.  נח-הררי אומר כי, הרכילות היא דבר חשוב לבניית החברה. העברת המידע חיונית למשל, כדי לדעת מי יכול לעשות מה, מי יודע לרפא, מי יודע לנהל משה ומתן ועוד. הפחד מלהחמיץ מידע כלשהו, כמו גם הרצון לשתף בידע שלך – עשו ועושים את שלהם עוד מאז מהפכת הלשון.

נשאלת השאלה, האם יובל נח הררי טעה בהערכה שלו את גודל הקבוצה האידיאלי לצורך העברת מידע? 

מסתבר כי יש תועלת רבה לחכמת המונים שהיא מעבר לקבוצה של 150 חברים. אך קיימת בעייתיות בקבוצות גדולות: לא ניתן באמת להתחבר אישית, להכיר (ידיעת האדם שמולך) או להעביר מידע אישי.  מצד שני, במקרים של קבוצות ניתן להעביר מידע לא-אישי בקלות רבה יותר. בקבוצות קטנות יותר כמות המידע לא מתחדשת ובסופו של דבר אין חדשנות.  מצד שני, בקבוצות גדולות ומגוונות מועבר מידע חדש ונוצרת התחדשות והתקדמות תרבותית.

סורוביצקי כתב בספרו שבתנאים המתאימים קבוצות יהיו חכמות גם מהאדם החכם ביותר בקבוצה.  יש לקבוצה חוכמה גדולה יותר מהחכמה של כל אחד מהם בנפרד.

זאת, מכיוון שהידע הכולל הוא ידע אשר מצד אחד נצבר במשך שנים רבות של ניסיון, ומצד שני הועבר בין חברי הקבוצה.

ושוב זה מחזיר אותנו לנייר המדיניות שהעליתי כאן קודם: חוכמת הקבוצה גדולה יותר מחוכמת היחיד. בעיקר, מדובר בקבוצה הטרוגנית, שבה כל אחד מהחברים מביא ידע מתחום אחר ותורם זווית ראיה אחרת לסיטואציה.

לשאלה איזה גודל קבוצה הוא הגודל האידיאלי על מנת למצות את מיטב העברת הידע והשימוש בו – אין למעשה תשובה.

נראה שהתרבות של הכפר הגלובלי עברה את מכסת ה- 150 חברים בקבוצה – המכסה אשר ד"ר יובל נח הררי הגדיר כגודל הקבוצה האידיאלית להעברת מידע.  גודל קבוצה זו היה נכון למהפכה האנושית הראשונה – מהפכת הלשון.  מרגע שהנחלנו לעצמנו את הלשון, השפה שנועדה לבטא רעיונות היא הכלי שהרחיב את התרבות, העביר את המידע לאוכלוסייה רחבה יותר והפך את העולם לכפר הולך ומתאחד ברובו.  

אז יובל נח-הררי צדק לגבי התקופה שתיאר – המהפכה הלשונית.  אבל אנחנו כבר הרחק משם... היום, ככל שהקבוצה גדולה יותר ומגוונת יותר, כך הידע גדל ומועבר במהירות וביעילות גדולות יותר.